ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' סעדון

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לשני כלי רכב שהיו מעורבים בתאונה בצומת התשבי.

רקע:

התובעת, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן – התובעת), ביטחה בביטוח מקיף רכב מסוג טנדר מ.ר. 5686227 (להלן: "הטנדר"), אשר היה מעורב בתאונה ביום 15.3.07 עם רכב מסוג משאית קלה מ.ר. 41-776-15 (להלן: "המשאית") אשר בבעלות הנתבע (להלן – הנתבע). התובעת הגישה תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לטנדר, בגינם שילמה למבוטח.

הנתבע מצידו הגיש תביעה שכנגד כנגד התובעת ונגד קיבוץ מרום גולן הבעלים של הטנדר, לתשלום בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בגין אותה תאונה.

ביום התאונה, נהג בטנדר מר יבגני פריחודקי (להלן: "נהג הטנדר"); במשאית הנתבע נהג שמואל אבוטבול (להלן: "נהג המשאית"), אשר עבד באותה עת בחברת הנתבע ושימש כנהג. יצויין כי בכתב ההגנה טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה נגדו בהיעדר עילה, בשל כך שלא הוא נהג במשאית, אלא נהג שהוא כאמור עובדו. טענה זו נזנחה ולא הועלתה על-ידי הנתבע בסיכומיו, ולפיכך איני רואה להתייחס אליה.

תמצית טענות הצדדים:

2.לטענת התובעת, ביום 15.3.07 בשעה 12:00 בקירוב, נכנס הטנדר לצומת באיטיות כשהרמזור אותה עת אינו פועל ומהבהב, אז נחסם על ידי משאית הנתבע שנכנסה לצומת משמאלו תוך אי-ציות לתמרור מתן זכות קדימה, וגרם לתאונה בין השניים. מכוח חבותה על פי הפוליסה שילמה המבטחת למבוטח ביום 19.3.07, את דמי הנזק בהתאם לתנאי הפוליסה וחוות דעת שמאי מטעמה, בסך 27,136 ₪ וכן נשאה בדמי שמאות 424 ₪. מסכום זה יש לקזז את תמורת מכירת שרידי הרכב בסך 2,628 ₪. סכום התביעה המשוערך עומד על סך 26,750 ₪. התובעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, דורון פת, בוחן תנועה וחוקר תאונות דרכים, אשר קבע, על יסוד מפה שהתקבלה ממע"צ, כי בכיוון הנסיעה של המשאית היה תמרור "האט ותן זכות קדימה" (ב-36), ואילו בכיוון הנסיעה של הטנדר לא היו מוצבים תמרורי מתן זכות קדימה.

3.הנתבע טוען, מנגד, כי לאחר שהמשאית שבבעלותו הגיעה לצומת כשהרמזורים לא פעלו, היא החלה להתקדם באיטיות ונכנסה אל תוך הצומת כשהוא פנוי. עוד טען, כי משאית אשר הגיעה מכיוון הנסיעה של הטנדר, נעמדה בנתיב השמאלי. עת הגיעה משאית הנתבע כמעט לסוף הצומת, נכנס הטנדר לצומת והתנגש במשאית בחלקה הימני קדמי. לטענת הנתבע, התאונה התרחשה בשל אשמתו של נהג הטנדר ולפיכך הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בסך 23,195 ₪, לפי הפירוט הבא: סך 18,593 ₪, נזק ישיר לפי חוות דעת שמאי מטעמו; שכ"ט שמאי 800 ₪, פיצוי בגין השבתת רכב סך 2,200 ₪; ריבית והצמדה בסך 1,602 ₪.

דיון והכרעה:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום התאונה הרמזורים בצומת התשבי לא פעלו וכי הם הבהבו. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי בכיוון הנסיעה של המשאית היה מוצב בעת התאונה רמזור האט ותן זכות קדימה (ב-36). המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים הינה באשר לקיומו או היעדרו של תמרור בכיוון הנסיעה של הטנדר, בעת התאונה, כאשר לטענת הנתבע היה מוצב במקום תמרור עצור, ואילו לטענת התובעת לא היה במקום תמרור.

5.בדיון שהתקיים ביום 9.6.2010 (בפני כב' השופט בולוס) הגיעו הצדדים להסכמה, אשר ניתנה לה תוקף של החלטה, לפיה, הם יפנו יחד למע"צ ויבקשו תעודת עובד ציבור ביחס לתמרורים שעמדו אותה עת בשני כווני הנסיעה. בהודעת ב"כ התובעת מיום 24.8.10 נמסר על-ידו, כי מע"צ העבירה לידיו תוכנית של הצומת בצורת מפה וללא הסבר מילולי, ומשפנה אליהם בבקשה ליתן הסבר, נמסר לו כי מע"צ מעבירה רק מפות או תוכניות ללא פרשנות מילולית. לפיכך, ב"כ התובעת העביר את המפה לפענוח על ידי המומחה מטעמה, אשר הגיש חוות דעת משלימה בהתייחס למפה שהעבירה מע"צ, ולפיה ביום התאונה היו מוצבים בכיוון נסיעת המשאית שני תמרורי האט ותן זכות קדימה, ובכיוון נסיעת הטנדר לא היו מוצבים תמרורי זכות קדימה. הנתבע התנגד להגשת חוות הדעת המשלימה, בטענה כי היא מנוגדת להסכם הדיוני. ביום 26.10.2010 הודיעו הצדדים, לאחר החלטה נוספת של כב' השופט בולוס, לפיה ישקלו הצדדים למנות מומחה מוסכם לפיענוח המפה, כי הסכימו על מינוי בוחן תנועה מסויים, אשר יחווה דעתו באשר למצב התמרור בהתאם למפה שהעבירה מע"צ. בסופו של דבר לא יצא מינוי זה אל הפועל, לאחר שהתעוררה מחלוקת נוספת בין הצדדים עקב משלוח חוות הדעת של התובעת לעיון המומחה המוסכם, ולאחר שהמומחה המוסכם הודיע כי לא יוכל לחוות דעתו נוכח קשר מקצועי בינו לבין המומחה מטעם התובעת. או אז הודיעו הצדדים, כי המחלוקת העובדתית לא יושבה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

במחלוקת העובדתית האמורה, ולאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים, סבורני כי עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש, את טענתה בדבר מצב התמרורים בצומת. כאמור, התובעת הגישה חוות דעת של בוחן דרכים, באשר למצב התמרור בצומת בעת האירוע, תחילה בהסתמך על חומר שהועבר למומחה ישירות ממע"צ, ולאחר מכן (במסגרת חוות דעת משלימה) בהסתמך על החומר שהעבירה מע"צ במסגרת ההליך דנן. לפי האמור בחוות הדעת, ממפת התמרור בצומת עולה כאמור, כי בכיוון הנסיעה של המשאית היו מוצבים שני תמרורי ב- 36 (האט ותן זכות קדימה), ואילו מכיון נסיעת הטנדר לא היו מוצבים תמרורי זכות קדימה. אינני סבורה כי יש לפסול את חוות הדעת המשלימה כטענת הנתבע, בשל כך שהיא מנוגדת להסכם הדיוני שהושג. משלא יצאו אל הפועל ההסדרים הדיוניים אליהם הגיעו הצדדים (לאחר שמע"צ סירבה להעביר פירוש מילולי למפה, ולאחר שמינוי בוחן תנועה מוסכם לא מומש נוכח הודעתו הנזכרת לעיל), בידי כל אחד מהצדדים להסתמך על עדיו וראיותיו הוא. הנתבע טען עוד, כי לא ניתן לקבוע ממצאים על חוות הדעת מטעם התובעת, שכן היא איננה מתבססת על המפה כפי שהועברה על-ידי מע"צ, אלא על שינויים שערך בה המומחה. אינני מקבלת טענה זו, שכן המומחה, אשר העיד לפני, הסביר בפירוט את הפעולות שביצע ביחס למפה, אשר כללו בעיקרן הגדלה (לאחר סריקה למחשב) של המפה שהעבירה מע"צ, באופן שיאפשר את קריאתה, סימון מקום התאונה וסימון בעיגול של התמרורים המופיעים במפה, וצירוף מקטעים שונים של החומר שקיבל ממע"צ לכדי רצף. בנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את הסבר המומחה, ומשלא הוגשה כל חוות דעת נגדית, אני סבורה כי יש בחוות הדעת כדי להוות ראייה ממשית להוכחת טענת התובעת.

כאמור לעיל, הנתבע בחר שלא להגיש חוות דעת נגדית. את טענתו בדבר קיומו של רמזור עצור בכיוון הנסיעה של הטנדר, ביסס על עדות הנהג והתובע ועל צילום שלפי הטענה ביצע בנו של התובע לאחר שהתקבלה דרישת התשלום מהתובעת (כחודשיים לאחר התאונה). בחנתי את התמונה שהוגשה, אולם אינני סבורה כי ניתן לקבוע על בסיסה ממצא; אין התמונה ממוקמת מבחינת המרחב והסביבה, לא ברור מתוך התמונה מהוא המקום המצולם בה ואף לא המועד בו צולמה.

בנוסף, מבסס הנתבע את טענתו בדבר קיומו של תמרור עצור בכיוון נסיעת הטנדר, גם על האמור בתצהיר עדות ראשית מטעם נהג הטנדר. בסעיף 4 לתצהיר נאמר, כי למיטב זכרונו של העד היה מוצבים תמרורי עצור בכיווני הנסיעה של שני הרכבים, דהינו – הן בכיוון הנסיעה של המשאית והן בכיוון הנסיעה של הטנדר. ברי כי עדות זו איננה מדוייקת במלואה, שכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא היה בנמצא תמרור עצור בכיוון נסיעת המשאית. בנסיבות אלה, ונוכח הראיה הנוגדת מטעם התובעת, יש קושי לפצל את העדות ולבסס ממצא מהימן על יסוד מחציתה בלבד. בנוסף אציין, כי עדותו של נהג הטנדר בנקודה זו לא היתה חד-משמעית, תוך שבחקירתו ציין כי אין הוא בטוח בדבר (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 3-5). באופן כללי העיד נהג הטנדר כי היה מבולבל מאוד בעת האירוע ולאחריו, וזו אף היתה ההתרשמות מעדותו לפני.

נוכח כל האמור, ובמבחן ההסתברויות, אני מוצאת להעדיף את גרסת התובעת, על-פני גרסת הנתבעת, בכל הנוגע למצב התמרורים בצומת.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי האחריות הראשונית לתאונה מונחת על כתפי נהג המשאית. נוכח קיומו של תמרור האט ותן זכות קדימה בכיוון נסיעתו ולפני הכניסה לצומת, וביתר הדגשה עת מדובר בצומת מרומזרת אשר הרמזור בה חדל מלפעול, חובה היה על נהג המשאית לפעול באופן זהיר ושקול, לתת זכות קדימה לרכבים המגיעים לצומת, וברי כי הדבר מתייחס לא רק למי שנמצא בתוך הצומת ממש, אלא לרכבים המגיעים בנסיעה לכיוון הצומת, תוך שמירה על טווח זהירות סביר ביחס לאותם רכבים והימנעות "מהידחפות" לתוך הצומת. לא הוכח כי נהג הטנדר נסע במהירות מופרזת, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שהנתבע לא ראה מבעוד מועד את הטנדר מגיע אל הצומת, ולא איפשר לו זכות קדימה כמתחייב, באופן שהיה מונע את התאונה. אציין כי אף אם נכונה טענת הנתבע בדבר משאית אשר עמדה בנתיב השמאלי של הכביש מכיוון נסיעת הטנדר, הרי שיש בכך כדי לחזק את החובה שהיתה מוטלת על נהג משאית הנתבע, לנהוג במשנה זהירות ביחס לרכבים המגיעים לצומת בנסיעה מאותו כיוון, בשל חסימת שדה הראייה שלו.

מנגד, אני סבורה כי גם על נהג הטנדר רובצת אחריות ממשית לתאונה שארעה. מהראיות שבתיק עולה, כי התאונה ארעה ביום גשום, ובעת שבכביש היו מכוניות רבות. כאמור לעיל, הרמזור לא היה תקין והבהב. מעדות המומחה מטעם התובעת עולה, כי נהג המשאית היה כבר לקראת סוף הצומת עת ארעה ההתנגשות, וכי בנקודת ההתנגשות היה מרחק הנסיעה של המשאית בתוך הצומת בערך כפול מזה של הטנדר (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 25-26). לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שנהג הטנדר לא ראה את המשאית בכניסתה ובנסיעתה בצומת, ולא עצר את רכבו מבעוד מועד באופן שהיה מונע את ההתנגשות. מחובתו של נהג הנכנס לצומת, אפילו אם באור ירוק, לוודא כי הצומת פנוי וכי הכניסה אליו בטיחותית (ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר ואח', פ"ד יג 1250). על אחת כמה וכמה בעת שרמזור בצומת איננו פועל (תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"ה - 1961), ובנתוני הדרך כפי שיהיו ביום התאונה. מהעדויות והנתונים שלפני עולה, כי לא כך פעל נהג הטנדר, וכי הוא לא נהג באופן זהיר כמתחייב. בנתוני המקרה דנן, אני סבורה, לפיכך, כי גם לנהג הטנדר תרומה ממשית ומשמעותית להתרחשות התאונה.

לאחר שבחנתי מכלול הנתונים, אני מעמידה על חלוקת האחריות בין הצדדים על 60% לרכב הנתבע, ו- 40% לרכב המבוטח.

אשר לנזק שנגרם: לטענת התובעת, הנזק שנגרם לטנדר על פי חוות דעת שמאי שצורפה הינו בסך 27,136 ₪ אשר שולמו למבוטח (צורפה חשבונית על התשלום). כמו-כן, נשאה התובעת בדמי השמאות בסך 424 ₪ כולל מע"מ וכן בסכום נוסף בסך 173 ₪ על-פי החשבונית שצורפה, בניכוי 2,628 ₪ תמורת מכירת השרידים, לפיכך, הנזק שנגרם לתובעת הינו בסך 25,105 ₪, נכון ליום 10.5.2007. על הנתבע לשלם לתובעת 60% מערך הנזק, קרי: סך 15,063 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 10.5.2007 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת את סכום האגרה ששולם משוערך להיום וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח.